משפטים של פעם: בציפייה לחסידה, אנשי חיל

מצאתי את שני הדפים האלה בארגזים.
זו לא גלויה, אין לי מושג מהיכן הגיע אלי אבל הייתי חייבת לחלוק.
(אני פתי של נוסטלגיה..)

ורד

מארז תה לראש השנה

מה קונים לאנשי העולם הגדול שלא צריכים דבר?

תה בוטיק כמובן!

השנה ראש השנה יוצא מאוחר יחסית ונעשה קריר יותר.
קנקני התה יוצאים מהמזווה, נשטפים מהאבק שהצטבר במהלך הקיץ ומתחילים לחמם.

כפי שראוי לאנשי העולם הגדול, קנינו השנה תה בוטיק. ערכת התנסות עם סוגי תה ממקומות שונים בעולם (לפחות כך כתוב על האריזה).
התה מגיע באריזה מושקעת ויפה (מקוה לקבל אותה כשיסיימו את התה)

הרעיון דווקא עלה כי ממש רציתי להכין כרטיס ברכה עם הכיתוב הבא:

שתהא שנה טובה ומתוקה! 😂 

אפילו עכשיו זה מצחיק אותי. (כנראה רק אותי כי בעלי לא הבין את הבדיחה)

כל הזמן ראיתי ברכות כאלה באנגלית וממש רציתי משהו בעברית... אז זה הדבר היחיד שהצלחתי להגות.

בכל אופן, כרטיס בקווילינג. עוד הדרך ארוכה כדי שייצא מושלם, אבל מאוד נהניתי להכין אותו.

שנה טובה!

תכשיט ראשון - שרשרת

הגיע הזמן להתנסות בתחומי יצירה חדשים.
לא מזמן הייתי בסוף שבוע בהפתעה בניו יורק באדיבות בעלי היקר.
קניתי שם, בין היתר, לוח מסמרים לקיפול חוטי מתכת המשמש לעיצוב תכשיטים.
עוד לא נגעתי בו ולכן אני לא מעלה תמונה.
אבל זה פתח לי את התיאבון לתכשיטים משלי שמתאימים בדיוק לטעמי.
אז הלכתי לקנות חומרים בסיסיים ליצירת תכשיטים.
מצאתי בפינטרסט תמונה של תכשיט שמוצא חן בעיני והוא היה הקו המנחה לתכשיט הראשון.
אז נתחיל מהסוף:

רציתי שהשרשרת תהיה מחוט טריקו בצבע כחול רויאל.

אבל לא היה לי חוט טריקו בצבע הזה ונראה לי מטופש לקנות גליל שלם בשביל שרשרת.

אז קניתי:

חוט זמש סינטטי בצבע כחול שמחולק ל-5 יחידות באורך 90 ס"מ כל אחת.

שני תליונים כסופים בגדלים מעט שונים וכך תליון אחד יכול להכנס בתוך התליון השני.

חבילת צינורות פליז (השתמשתי רק בשניים).

השחלתי את הצינורות על חוטי הזמש (בחרתי להשתמש בשלושה חוטים ולא בכל החמישה)

העלתי את התליונים

השחלתי את קצה החוט לתוך הצינור

עקב כך שאין לי מושג בתחום וממש רציתי שהשרשרת תהיה מוכנה, לקחתי סיכון עם דבק טאקי נוזלי ומילאתי חלק מהצינור כדי שהחוטים לא ישתחררו

הנחתי בצד לייבוש ונכון לעכשיו נראה שהדבק מחזיק את החוט היטב.

תמונה נוספת של התוצאה:

הביקורות: צוננות..

למה בחרתי חוט כחול ולא שחור? זה לא מתאים לשום פריט לבוש...

החוט עבה מדי, צריך רק חוט אחד ולא שלושה...

זה לא ארוך מדי?

התשובות שלי: ככה, לא ולא.

יש לי טעם קצת שונה (הגדרה שלי) לעיתים מזעזע (הגדרה לא שלי)

אבל זה היה הרעיון בהכנת התכשיט, לא? שיהיה בדיוק בטעם שלי.

בעיניי, נכון לעכשיו, יצא בדיוק כמו שרציתי.

ואני באמת מודה לכל מי שהביע את דעתו (כי אני שאלתי) ולא פשוט אמר "יופי", "מהמם" למרות שאינו חושב כך.

עוד שרשרת בדרך.

ורד

החופש הגדול: בקבוקים עם "חול" צבעוני

הו אלוהי הפינטרסט המציל משעמום בחופש הגדול..
אז קדימה לעניינים:

מצרכים:
מלח גס
צבעי מאכל נוזליים (הכי זולים מהאגף בסופר עובדים הכי טוב)
שקיות זִיפְּלוֹק (עם פס סגירה)

אופן ההכנה:
מעבירים מלח לשקית
מוסיפים צבע מאכל
נועלים את השקית
נותנים לילדים לנער, לערבב, ללוש...
במידת הצורך, מוסיפים עוד צבע, עד לקבלת הגוון הרצוי.
חוזרים על הפעולה עם שקיות בצבעים אחרים.
*ניסיתי להכין עם צבעים איכותיים יותר- סמיכים וגם קשים, התוצאה לא היתה אחידה כמו זו של הצבעים הנוזליים.

עכשיו יש שתי אפשרויות:
1. להשאיר את השקית פתוחה ולתת למלח להתייבש 
(ניסיתי, אחרי יומיים בקיץ הישראלי שלנו זה עדיין לא התייבש במלואו).

2. להניח נייר אפייה על מגש, לפזר עליו את המלח הצבוע והלח, להכניס לתנור על חום בינוני לחמש דקות ולהחזיר לשקית.
(האפשרות המועדפת עלי)

קניתי בקבוקונים מזכוכית, נתתי לילדים משפכים והם כבר המשיכו לבד.

אחר-כך קיבלו דבק פלסטי נוזלי וציירו עם המלח ציורים.

כל ההתעסקות מתחילתה ועד סופה העבירה לנו אחר צהריים שלם..

חופשה נעימה,
ורד

מתנת פרידה לגננות

סיום השנה הזאת לא פשוטה עבורי.

הגדול סיים היום גן חובה אחרי שנתיים עם צוות מדהים ובעוד חודש הופך לתלמיד בית ספר עם ילקוט וספרים וצלצולים.

הקטן מסיים 3 שנים מדהימות בגן פרטי שבו הכירו אותו ואהבו אותו ועכשיו עובר לגן עירייה. נכנס למערכת.

אני יודעת שאני נשמעת משוגעת וסתם לחוצה וכולם עושים את זה והכל בסדר.

ובכל זאת...

אתן בטח תוהות למה לי קשה? כי הילדים מאוד שמחים ונרגשים לקראת השינוי. מרגישים כמו ילדים גדולים.. ורק אני מנסה לבלוע את הגוש שתקוע לי בגרון וממש משתדלת לא לבכות לידם (כמו שאני בוכה עכשיו..).

אבל הטירוף שלי הוא לא נושא הרשומה.

אז מה קיבלו הגננות?

לצוות של הבכור לא היה לי זמן להכין דברים לבד - אז קונים ממישהי שמכינה דברים עם נגיעה אישית. בוטיק.

חברה שלי הכירה לי את מיידלה אקססוריז.

קניתי 4 מחזיקי מפתחות "הכל אפשרי" שהגיעו ארוזים כך שלא היה צריך להוסיף דבר.

בכל זאת, הוספתי כרטיס ברכה שהכנתי מקארדסטוקים שיש לי בבית. פאנץ' מעגל פינות הפך אותם במהירות לכרטיס קצת יותר מושקע ולא כזה שהחלטתי עליו ברגע האחרון.

התאמתי את הכרטיס לגננת - לפי הסיפורים של הבכור. כרטיס אחד לזו שמציירת להם כל מה שהם מבקשים, זו שבונה להם מטוסים מנייר ושתיים שמכינות אותן לכיתה א'.

כתבתי ברכה אישית לכל אחת וצירפתי לשקיות.

במהלך שלוש השנים בגן של הקטן, לא נתתי אף מתנה בסוף השנה. הגיע הזמן לתת לכולן.

שישה דליי מתכת

שישה עציצי סקולאנטים (בלי קוצים - שלא יקללו אותי)

שש ציפורים קטנות עם חוט מתכת מחובר לרגל

ברגע האחרון הוספתי בובות עם גפיים ממוגנטות

קארדסטוק עם דוגמת פרחים לחלק לשש

חותמות של אותיות בצד השני של הכרטיס.

שתי הערות בנוגע לברכה:

1. אני יודעת שהברכה יותר מדי צבעונית וקצת ילדותית אבל זה מצב הרוח שהייתי בו אתמול.

2. דווקא להן לא כתבתי ברכה אישית למרות שאני מכירה אותן שלוש שנים. זה לא בגלל חוסר רגישות, זה בגלל עודף רגישות.

אז לפני שאתחיל לבכות שוב,

חופשה נעימה ובטוחה,

ורד