סיום השנה הזאת לא פשוטה עבורי.
הגדול סיים היום גן חובה אחרי שנתיים עם צוות מדהים ובעוד חודש הופך לתלמיד בית ספר עם ילקוט וספרים וצלצולים.
הקטן מסיים 3 שנים מדהימות בגן פרטי שבו הכירו אותו ואהבו אותו ועכשיו עובר לגן עירייה. נכנס למערכת.
אני יודעת שאני נשמעת משוגעת וסתם לחוצה וכולם עושים את זה והכל בסדר.
ובכל זאת...
אתן בטח תוהות למה לי קשה? כי הילדים מאוד שמחים ונרגשים לקראת השינוי. מרגישים כמו ילדים גדולים.. ורק אני מנסה לבלוע את הגוש שתקוע לי בגרון וממש משתדלת לא לבכות לידם (כמו שאני בוכה עכשיו..).
אבל הטירוף שלי הוא לא נושא הרשומה.
אז מה קיבלו הגננות?
לצוות של הבכור לא היה לי זמן להכין דברים לבד - אז קונים ממישהי שמכינה דברים עם נגיעה אישית. בוטיק.
חברה שלי הכירה לי את מיידלה אקססוריז.
קניתי 4 מחזיקי מפתחות "הכל אפשרי" שהגיעו ארוזים כך שלא היה צריך להוסיף דבר.
בכל זאת, הוספתי כרטיס ברכה שהכנתי מקארדסטוקים שיש לי בבית. פאנץ' מעגל פינות הפך אותם במהירות לכרטיס קצת יותר מושקע ולא כזה שהחלטתי עליו ברגע האחרון.
התאמתי את הכרטיס לגננת - לפי הסיפורים של הבכור. כרטיס אחד לזו שמציירת להם כל מה שהם מבקשים, זו שבונה להם מטוסים מנייר ושתיים שמכינות אותן לכיתה א'.
כתבתי ברכה אישית לכל אחת וצירפתי לשקיות.
במהלך שלוש השנים בגן של הקטן, לא נתתי אף מתנה בסוף השנה. הגיע הזמן לתת לכולן.
שישה דליי מתכת
שישה עציצי סקולאנטים (בלי קוצים - שלא יקללו אותי)
שש ציפורים קטנות עם חוט מתכת מחובר לרגל
ברגע האחרון הוספתי בובות עם גפיים ממוגנטות
קארדסטוק עם דוגמת פרחים לחלק לשש
חותמות של אותיות בצד השני של הכרטיס.
שתי הערות בנוגע לברכה:
1. אני יודעת שהברכה יותר מדי צבעונית וקצת ילדותית אבל זה מצב הרוח שהייתי בו אתמול.
2. דווקא להן לא כתבתי ברכה אישית למרות שאני מכירה אותן שלוש שנים. זה לא בגלל חוסר רגישות, זה בגלל עודף רגישות.
אז לפני שאתחיל לבכות שוב,
חופשה נעימה ובטוחה,
ורד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה