יום שישי, 11 ביוני 2010

שמיכה סרוגה לתינוק - איה

הפרויקט הגדול האחרון שסיימתי היה שמיכה לתינוק עם דוגמה של איה, החמור הדיכאוני, מפו הדוב.
חיפשתי תמונה של איה שמוצאת חן בעיני והעברתי אותה לאתר שמייצר מהתמונה דוגמה עם חלוקה לעמודים.
השתמשתי במסרגה מספר 4, צמר TAM2000. לא סרגתי עמודים שלמים כי נראה היה לי שזה יוצא מרווח מדי בשביל שמיכה, אז סרגתי עמודים חתוכים (=שטוחים).
רציתי שמיכה שתשרת את הפעוט בשנים הראשונות ולא תהיה קטנה בשבילו אחרי שנה אחת בלבד, אז הוספתי מימין ומשמאל עוד 15 עיניים לבנות, למעלה עוד 4 ולמטה עוד 5.
זאת השמיכה הראשונה שהכנתי עם דוגמה. ייעדתי אותה לחברה שהיתה בהיריון עם תאומים והייתי בטוחה שאספיק להכין עוד אחת עם דוגמה אחרת.
מתברר שזו היתה טעות לקחת על עצמי פרויקט ראשון עם הרבה פרטים וצבעים. עבדתי בכל זמן נתון עם לפחותחמישה גלילי צמר מחוברים לשמיכה, דבר שמנע ממני לסרוג אותה מחוץ לבית. כמובן שהיתה תלות מלאה בתמונה אותה מתחילים בכל פעם מצד אחר - פעם מימין, פעם משמאל. כדי להקל עלי צבעתי כל שורה שנייה.
החברה הספיקה ללדת לפני שסיימתי את השמיכה (אל דאגה, החברה קיבלה 2 שמיכות תפורות. אבל זה ברשומה אחרת) אך אני הייתי נחושה לסיים את איה. בסופו של דבר, סיימתי את שלב הסריגה אך מסתבר שיש צד יפה וצד פחות יפה ולכן תפרתי בצד אחד בד פלנל לבן.
כפי שניתן לראות, השארתי שוליים סרוגים של 2 שורות בצד התפור סביב השמיכה. תפרתי בתך הכי פשוט שיש (אני לא מסתדרת עם תפירה ביד).
בסיכומו של עניין, היה קשה ומתסכל אבל יצאה שמיכה ענקית והמחמאות היו שוות את המאמץ! יצא מדהים בעיניי!

ורד

יום רביעי, 9 ביוני 2010

גלגולה של יצירה

תמיד רציתי ליצור.
הייתי מסתכלת על יצירות של חברות שלי ומקנאה.
הייתי בטוחה שצריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי להכין דברים עם הידיים ונדרשת חשיבה מאוד יצירתית.

תחום היצירה הראשון שמשך אותי היה סריגה.

ניסו להסביר לי סריגה בשתי מסרגות. הכנתי מספר צעיפים מאוד בסיסיים אבל בסוף ויתרתי. למה? כי כשנפלה לי עין מהמסרגה, לא הצלחתי להחזיר אותה בכיוון הנכון ותמיד גיליתי שטעיתי אחרי 2-3 שורות. אז הייתי פורמת הכל ומוותרת.

כשניסו ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת, היו אומרים לי רק לעשות שורות כדי לתרגל.

בשנת 2008 התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. היתה שם בחורה דתייה שסורגת כיפות מדהימות!
למזלי, היא הסכימה לאמץ אותי כפרויקט מחמד וניסתה ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת (קרושה).
2 בעיות עלו:
1. היא היתה שמאלית והיה לי ממש קשה להבין איך ליישם ביד ימין.
2. היא התחילה ללמד אותי לסרוג כיפה. אז מה הבעיה? גודל המסרגה היה 1.25 והחוט היה ממש דק! יצאו לי העיניים וכאבו לי האצבעות אבל לא ויתרתי!

הבעיה האמיתית החלה כשהכיפה גדלה. שאלתי אותה "מתי מכפילים עיניים?" והיא ענתה לי את התשובה השנואה עליי מכל: "לפי הרגש".
אז בואו נשים את הקלפים על השולחן: אין לי רגש! לא בסריגה ולא בזמן הכנת אוכל! אני צריכה מתכון ברור!

בסופו של דבר, לא יצאה לי אף כיפה. פרמתי בקביעות!

ואז קרה משהו מפתיע, רציתי להכין פרח בקרושה. קניתי מסרגה 3.5 וצמר עבה יותר ופתאום גיליתי שאני סורגת לא רע בכלל! זה אפילו ממש קל! פתאום קל להחזיק את החוט, קל לאחוז במסרגה וקל מאוד לראות את העיניים שסרגתי.
אז הפרויקט הראשון שלי היה ורד מגולגל במסרגה אחת.
מהוורד הראשון שלי תכננתי להכין חבק מפיות (יחד עם עוד 20 נוספים). הפסקתי אחרי 3, אבל זה מה שיצא:
סרגתי טבעת כחבק מפיות ואז חשבתי על זה וקניתי גומי בצבע זהב שלא יצא לי להשתמש בו:
בהמשך, בכל פעם שבא לי פרויקט קצר או שיש לי שארית צמר אני מכינה ורד.
הכנתי ורד ירוק, תפרתי אותו לגומייה לשיער ויצא קישוט מקסים בכל פעם שאני אוספת את השיערהמשמש אותי רבות.
לימים, כשפיתחתי את מיומנויות הסריגה וחברות ביקשו ממני ללמד אותן לסרוג, תמיד הייתי מתחילה איתן בפרויקט הזה.
למה? כי כשאני למדתי לסרוג אמרו לי רק להתאמן על טכניקה - לעשות שורות על גבי שורות על גבי שורות. הדבר הוביל להרבה תסכול כי לא ידעתי אם אני בשלה להתחיל בפרויקט אמיתי או שעלי להמשיך ולתרגל.
חברות הרוויחו מהניסיון שלי ואחרי ורד אחד, שהפיק טכניקה ותוצר במכה אחת, הן המשיכו לצעיפים, שמיכות וכל העולה על רוחן.
מאז התרחבתי לתחומים רבים ושונים אותם אעלה פה בבלוג. אשתדל להוסיף הרבה הדרכות.
ורד
יוצרת מאז 2008