תמיד רציתי ליצור.
הייתי מסתכלת על יצירות של חברות שלי ומקנאה.
הייתי בטוחה שצריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי להכין דברים עם הידיים ונדרשת חשיבה מאוד יצירתית.
תחום היצירה הראשון שמשך אותי היה סריגה.
ניסו להסביר לי סריגה בשתי מסרגות. הכנתי מספר צעיפים מאוד בסיסיים אבל בסוף ויתרתי. למה? כי כשנפלה לי עין מהמסרגה, לא הצלחתי להחזיר אותה בכיוון הנכון ותמיד גיליתי שטעיתי אחרי 2-3 שורות. אז הייתי פורמת הכל ומוותרת.
כשניסו ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת, היו אומרים לי רק לעשות שורות כדי לתרגל.
בשנת 2008 התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. היתה שם בחורה דתייה שסורגת כיפות מדהימות!
למזלי, היא הסכימה לאמץ אותי כפרויקט מחמד וניסתה ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת (קרושה).
2 בעיות עלו:
1. היא היתה שמאלית והיה לי ממש קשה להבין איך ליישם ביד ימין.
2. היא התחילה ללמד אותי לסרוג כיפה. אז מה הבעיה? גודל המסרגה היה 1.25 והחוט היה ממש דק! יצאו לי העיניים וכאבו לי האצבעות אבל לא ויתרתי!
הבעיה האמיתית החלה כשהכיפה גדלה. שאלתי אותה "מתי מכפילים עיניים?" והיא ענתה לי את התשובה השנואה עליי מכל: "לפי הרגש".
אז בואו נשים את הקלפים על השולחן: אין לי רגש! לא בסריגה ולא בזמן הכנת אוכל! אני צריכה מתכון ברור!
בסופו של דבר, לא יצאה לי אף כיפה. פרמתי בקביעות!
ואז קרה משהו מפתיע, רציתי להכין פרח בקרושה. קניתי מסרגה 3.5 וצמר עבה יותר ופתאום גיליתי שאני סורגת לא רע בכלל! זה אפילו ממש קל! פתאום קל להחזיק את החוט, קל לאחוז במסרגה וקל מאוד לראות את העיניים שסרגתי.
אז הפרויקט הראשון שלי היה ורד מגולגל במסרגה אחת.
מהוורד הראשון שלי תכננתי להכין חבק מפיות (יחד עם עוד 20 נוספים). הפסקתי אחרי 3, אבל זה מה שיצא:
הייתי מסתכלת על יצירות של חברות שלי ומקנאה.
הייתי בטוחה שצריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי להכין דברים עם הידיים ונדרשת חשיבה מאוד יצירתית.
תחום היצירה הראשון שמשך אותי היה סריגה.
ניסו להסביר לי סריגה בשתי מסרגות. הכנתי מספר צעיפים מאוד בסיסיים אבל בסוף ויתרתי. למה? כי כשנפלה לי עין מהמסרגה, לא הצלחתי להחזיר אותה בכיוון הנכון ותמיד גיליתי שטעיתי אחרי 2-3 שורות. אז הייתי פורמת הכל ומוותרת.
כשניסו ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת, היו אומרים לי רק לעשות שורות כדי לתרגל.
בשנת 2008 התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש. היתה שם בחורה דתייה שסורגת כיפות מדהימות!
למזלי, היא הסכימה לאמץ אותי כפרויקט מחמד וניסתה ללמד אותי לסרוג במסרגה אחת (קרושה).
2 בעיות עלו:
1. היא היתה שמאלית והיה לי ממש קשה להבין איך ליישם ביד ימין.
2. היא התחילה ללמד אותי לסרוג כיפה. אז מה הבעיה? גודל המסרגה היה 1.25 והחוט היה ממש דק! יצאו לי העיניים וכאבו לי האצבעות אבל לא ויתרתי!
הבעיה האמיתית החלה כשהכיפה גדלה. שאלתי אותה "מתי מכפילים עיניים?" והיא ענתה לי את התשובה השנואה עליי מכל: "לפי הרגש".
אז בואו נשים את הקלפים על השולחן: אין לי רגש! לא בסריגה ולא בזמן הכנת אוכל! אני צריכה מתכון ברור!
בסופו של דבר, לא יצאה לי אף כיפה. פרמתי בקביעות!
ואז קרה משהו מפתיע, רציתי להכין פרח בקרושה. קניתי מסרגה 3.5 וצמר עבה יותר ופתאום גיליתי שאני סורגת לא רע בכלל! זה אפילו ממש קל! פתאום קל להחזיק את החוט, קל לאחוז במסרגה וקל מאוד לראות את העיניים שסרגתי.
אז הפרויקט הראשון שלי היה ורד מגולגל במסרגה אחת.
מהוורד הראשון שלי תכננתי להכין חבק מפיות (יחד עם עוד 20 נוספים). הפסקתי אחרי 3, אבל זה מה שיצא:
סרגתי טבעת כחבק מפיות ואז חשבתי על זה וקניתי גומי בצבע זהב שלא יצא לי להשתמש בו:
בהמשך, בכל פעם שבא לי פרויקט קצר או שיש לי שארית צמר אני מכינה ורד.
הכנתי ורד ירוק, תפרתי אותו לגומייה לשיער ויצא קישוט מקסים בכל פעם שאני אוספת את השיערהמשמש אותי רבות.
לימים, כשפיתחתי את מיומנויות הסריגה וחברות ביקשו ממני ללמד אותן לסרוג, תמיד הייתי מתחילה איתן בפרויקט הזה.
למה? כי כשאני למדתי לסרוג אמרו לי רק להתאמן על טכניקה - לעשות שורות על גבי שורות על גבי שורות. הדבר הוביל להרבה תסכול כי לא ידעתי אם אני בשלה להתחיל בפרויקט אמיתי או שעלי להמשיך ולתרגל.
חברות הרוויחו מהניסיון שלי ואחרי ורד אחד, שהפיק טכניקה ותוצר במכה אחת, הן המשיכו לצעיפים, שמיכות וכל העולה על רוחן.
מאז התרחבתי לתחומים רבים ושונים אותם אעלה פה בבלוג. אשתדל להוסיף הרבה הדרכות.
ורד
יוצרת מאז 2008
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה