ספר מתכונים דיגיטלי

מכירים את התחושה שפתאום יש לכם רעיון ממש טוב?

ואז אתם מחליטים להוציא אותו לפועל?

ואז אתם מגלים שקברתם את עצמכם בתוך ים של עבודה שאין לה סוף ואין לכם מושג איך לצאת מזה?

אז זה קרה לי לפני שנתיים. אני עדיין בטראומה..

לאמא שלי יש מחברת מתכונים וכמו לכל אמא, המחברת מרופטת, מתפוררת, מוכתמת, מלאה בגזרי עיתונים וחסרת כל סדר או הגיון בחלוקת הנושאים.

בכל פעם שהיא מחפשת מתכון, היא צריכה לעבור על כל המחברת כדי לאתר אותו.

אנחנו גדלנו, חלקנו הורים לילדים וכמובן שרצינו את המתכונים שלה, אבל גילינו שרוב המתכונים נמצאים אצלה בראש ולא במחברת והתחלנו לצבור פתקיות עם מתכונים שאינם מתועדים.

ואז הגיעה ההברקה . להקליד ולהדפיס את כל המתכונים של אמא - אלה שבמחברת ואלה שבראש, לסדר אותם לפי נושאים ולתת לה כמתנה ליום ההולדת / חג.

אז כשהיא ואבא שלי היו בחו"ל, העלמתי את המחברת, צילמתי אותה והחזרתי למקום.

עד כאן, הכל טוב ויפה.

אבל מסתבר שלהקליד מתכונים זה אחד הדברים המשעממים ביותר שאפשר לעשות ומסתבר שהמחברת הקטנה מכילה ה-מ-ו-ן מתכונים. ומסתבר שהמתכונים השווים באמת, לא רשומים בכלל במחברת..

שנתיים!!! שנתיים לקח לי להקליד את המתכונים - כמובן שהיו הפסקות של חודשים בהם לא יכולתי להסתכל על הקובץ הארור.

העבודה הסיזיפית הסתיימה, בסופו של דבר ואז התחלתי ליהנות.

הורדתי את התוכנה של לופה, בחרתי צבעים, הורדתי תמונות, סרקתי תמונות ישנות של אמא, של הילדים ושל הנכדים, בחרתי את התמונות בהן כולם מצולמים אוכלים, הוספתי ציטוטים של שירי ילדות שגדלנו עליהם הקשורים לאוכל ואמא היתה נוהגת לשיר, הוספתי תמונות של תכניות נוסטלגיות ותמונות של אוכל.

להלן דוגמית מהתוצאות:

הבאתי לה את התוצר בפסח האחרון, נראה שהיא מאוד התרגשה ואפילו השוויצה לחברים.

ואף על פי כן, כשהיא מחפשת מתכון היא הולכת למחברת הישנה והמרופטת שלה..

ורד

הפינה של לבי - ציורים ישנים

הרשומה הנוכחית (ועוד עתידיות) הנקראות "הפינה של לבי" יציגו דברים מדהימים שאחותי הבכורה עשתה.

קודם כל, אני רוצה לציין שלאחותי יש ידי זהב. כל דבר שהיא מחליטה לעשות יוצא מדהים והיא מסוג האנשים שלומדים טכניקות יצירה תוך שנייה וחצי.

החלק העצוב בסיפור הזה הוא שהיא החליטה לעבוד במשרה בטוחה עם הכנסה קבועה - היי טק ואין לה זמן להתעסק עם התחביבים שלה.אף על פי כן, עד היום היא עשתה ה-מ-ו-ן למרות שבשנים האחרונות זה מתבטא בעיצוב הבית שלה.

אין לי תמונות של כל התכשיטים שהיא הכינה וכבר אינם, אבל החלטתי להתחיל לתעד את כל הדברים שעדיין בנמצא ובהמשך אני אצלם הדרכות שלה.

אז הרשומה הזאת תכיל את כל הציורים שלבי ציירה שרובם יושבים בבוידם של אמא שלי. ארבעה מהם מוצגים לראווה בסלון. הייתי צריכה לנקות אותם מכל האבק אבל הנה הם - הציורים של לבי, בתקופה שעוד היה לה זמן פנוי:

נתחיל מהראשון שהיא אי פעם ציירה על קנבס:

 הציור הזה היה בקורס שלקחה עם דוגמנית בתור המודל

על הציור הבא היא אפילו לא חתמה..

 עד כאן הציורים שקיבלו מקום של כבוד, מוסגרו ונתלו בבית הורי. עכשיו נעבור למסכנים שנשכחו:

הציור הבא נשען צמוד לקנבס אחר במשך שנים. כשהפרדנו ביניהם הצבע התפורר - אכן מראות קשים..

בציור הבא, מסגרת העץ התעקמה וכך גם הקנווס

ואחרון חביב, הפייבוריט שלי ואז ומתמיד . לא יודעת למה.. יתר בני המשפחה לא מתלהבים מהציור הזה כלל. הוא על קנווס קטן יותר שלדעתי הופך את הציור ליותר אינטימי..

ורד