יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

הפינה של לבי - תמונות לחדר ילדים

כזכור, הבטחתי להעלות את יתר התמונות שלבי הכינה לחדר של הבת שלה.
לצערי, אין פה הדרכה פשוטה להכנה כמו בפעם הקודמת.
מדובר בציורי קנבס עם אותם צבעי גלידה אך הפעם היא ציירה את הדמויות ביד חופשית.
"מאיפה היא הגתה את הדמויות?" אתם ודאי שואלים..
שאלתי אותה, והיא אומרת שכשישבה להניק את בתה, היא בהתה בבגדים שהקטנה לבשה, ועליהם היו דמויות קטנות כאלה ואחרות.. אני מניחה שאפשר לומר שהיא עברה שטיפת מוח על-ידי בגדי הילדה..
לגבי התמונות - הפלאש לא עשה עימן חסד. מתנצלת מראש..





ברגע שאזרה מספיק כוחות וזמן פנוי, ציירה חלק מהדמויות בעיפרון על הקנבסים וצבעה בצבעי אקריל.
ורד

יום שני, 29 בנובמבר 2010

הרכבת אלבום עם תמונות ישנות

אני אוהבת לעבור על תמונות ישנות.
תמונות מהילדות ותמונות של ההורים שלי כשהיו בני גילנו.
לפני זמן מה, נתקלתי בשקית שמנה ובה כמות לא מבוטלת של תמונות בשחור-לבן של ההורים שלי (בעיקר אמא שלי והמשפחה שלה).
נהייתי עצובה בשביל התמונות הנטושות האלה שלא זוכות למקום של כבוד באלבום.
החלטתי לעשות מעשה. לקחתי את התמונות איתי הביתה והחלטתי לסדר אותן באלבום.
פשוט, לא? ואז חשבתי על זה, אם כבר התמונות בתפזורת, למה לא לנצל את המצב ולסרוק את כולן?
אז סרקתי את כל התמונות. זה משעמם כמעט כמו להקליד מתכונים.
מיינתי את התמונות לאלה שהיה עליהן רישום של תאריך ומיקום, אותן גם סידרתי בסדר כרונולוגי ובצד שמתי תמונות נטולות תאריך.
לנטולות התאריך ביצעתי עבודת בילוש וניסיתי לאתר תמונות עם תאריך בו האנשים קבועים, אותם בגדים ואותן תסרוקות. היתרון בסידור תמונות שהן ממש ישנות הוא שעד שמישהו מביא מצלמה - מצלמים המון באותו אירוע ולא מוציאים את המצלמה עד המאורע הבא. לכן היה די פשוט למצוא את התאריכים לרוב התמונות הנטולות.
תמונות עם הקדשה - רשמתי את ההקדשה באלבום ליד התמונה.
יש לציין שזה האלבום הראשון שאני מרכיבה. למדתי ממנו המון ואחרי שסיימתי אותו גיליתי בבלוגים אחרים עוד המון חומרים ושיטות לעיצוב אלבומים. אז יש עוד אלבום בקנה, מקווה שייצא יפה יותר (למרות שאני ממש שמחה על התוצר הנוכחי).






בסוף האלבום הדבקתי מעטפה עם דיסק המכיל את כל התמונות באלבום.
ורד

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

הפינה של לבי - תמונות לחדר ילדים בעשר דקות

הרשומה הבאה מיועדת לכל האנשים שאין להם כוח, זמן או כישרון להכנת תמונות בחדר ילדים.
לבי פשוט קנתה שישה קנבסים קטנים, צבעה כל אחד מהם בצבע אחר מצבעי גלידה והמתינה לייבוש.
קנתה את דמויות העץ (במקרה הזה הדמויות נרכשו לפני שנים רבות ב"שילב", אבל כל דמות אחרת תתאים) והדביקה על הקנבסים עם דבק חם. זהו!!

אנשי מקצוע טוענים שכאשר הילד ישן אסור שיהיה שקט מוחלט. ילדים צריכים להתרגל לישון עם רעש סביר כדי לא לשתק את יתר בני הבית ברגע שהלכו לישון.
לבי מצאה לזה פתרון פשוט ויפה.
באזור היצירה בכפר השעשועים היא קנתה שעון קטן עם מנגנון המיועד לצביעה עצמית. צבעה את השעון ואת המחוגים בצבעי הגלידה שיתאים לתמונות האחרות ו.. זהו!

השעון הזה מדהים בעיני, פשוט להכנה ובעל שאון חזק באופן מפתיע. וכמובן, משתלב בצורה מדהימה עם צבעי החדר.
בקרוב - יתר תמונות הקנבס באותו חדר (דורשות יותר עבודה).
ורד

יום שני, 25 באוקטובר 2010

ספר מתכונים דיגיטלי

מכירים את התחושה שפתאום יש לכם רעיון ממש טוב?
ואז אתם מחליטים להוציא אותו לפועל?
ואז אתם מגלים שקברתם את עצמכם בתוך ים של עבודה שאין לה סוף ואין לכם מושג איך לצאת מזה?
אז זה קרה לי לפני שנתיים. אני עדיין בטראומה..
לאמא שלי יש מחברת מתכונים וכמו לכל אמא, המחברת מרופטת, מתפוררת, מוכתמת, מלאה בגזרי עיתונים וחסרת כל סדר או הגיון בחלוקת הנושאים.
בכל פעם שהיא מחפשת מתכון, היא צריכה לעבור על כל המחברת כדי לאתר אותו.
אנחנו גדלנו, חלקנו הורים לילדים וכמובן שרצינו את המתכונים שלה, אבל גילינו שרוב המתכונים נמצאים אצלה בראש ולא במחברת והתחלנו לצבור פתקיות עם מתכונים שאינם מתועדים.
ואז הגיעה ההברקה . להקליד ולהדפיס את כל המתכונים של אמא - אלה שבמחברת ואלה שבראש, לסדר אותם לפי נושאים ולתת לה כמתנה ליום ההולדת / חג.
אז כשהיא ואבא שלי היו בחו"ל, העלמתי את המחברת, צילמתי אותה והחזרתי למקום.
עד כאן, הכל טוב ויפה.
אבל מסתבר שלהקליד מתכונים זה אחד הדברים המשעממים ביותר שאפשר לעשות ומסתבר שהמחברת הקטנה מכילה ה-מ-ו-ן מתכונים. ומסתבר שהמתכונים השווים באמת, לא רשומים בכלל במחברת..
שנתיים!!! שנתיים לקח לי להקליד את המתכונים - כמובן שהיו הפסקות של חודשים בהם לא יכולתי להסתכל על הקובץ הארור.
העבודה הסיזיפית הסתיימה, בסופו של דבר ואז התחלתי ליהנות.
הורדתי את התוכנה של לופה, בחרתי צבעים, הורדתי תמונות, סרקתי תמונות ישנות של אמא, של הילדים ושל הנכדים, בחרתי את התמונות בהן כולם מצולמים אוכלים, הוספתי ציטוטים של שירי ילדות שגדלנו עליהם הקשורים לאוכל ואמא היתה נוהגת לשיר, הוספתי תמונות של תכניות נוסטלגיות ותמונות של אוכל.
להלן דוגמית מהתוצאות:



הבאתי לה את התוצר בפסח האחרון, נראה שהיא מאוד התרגשה ואפילו השוויצה לחברים.
ואף על פי כן, כשהיא מחפשת מתכון היא הולכת למחברת הישנה והמרופטת שלה..
ורד

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

הפינה של לבי - ציורים ישנים

הרשומה הנוכחית (ועוד עתידיות) הנקראות "הפינה של לבי" יציגו דברים מדהימים שאחותי הבכורה עשתה.
קודם כל, אני רוצה לציין שלאחותי יש ידי זהב. כל דבר שהיא מחליטה לעשות יוצא מדהים והיא מסוג האנשים שלומדים טכניקות יצירה תוך שנייה וחצי.
החלק העצוב בסיפור הזה הוא שהיא החליטה לעבוד במשרה בטוחה עם הכנסה קבועה - היי טק ואין לה זמן להתעסק עם התחביבים שלה.אף על פי כן, עד היום היא עשתה ה-מ-ו-ן למרות שבשנים האחרונות זה מתבטא בעיצוב הבית שלה.
אין לי תמונות של כל התכשיטים שהיא הכינה וכבר אינם, אבל החלטתי להתחיל לתעד את כל הדברים שעדיין בנמצא ובהמשך אני אצלם הדרכות שלה.
אז הרשומה הזאת תכיל את כל הציורים שלבי ציירה שרובם יושבים בבוידם של אמא שלי. ארבעה מהם מוצגים לראווה בסלון. הייתי צריכה לנקות אותם מכל האבק אבל הנה הם - הציורים של לבי, בתקופה שעוד היה לה זמן פנוי:
נתחיל מהראשון שהיא אי פעם ציירה על קנבס:


 הציור הזה היה בקורס שלקחה עם דוגמנית בתור המודל

על הציור הבא היא אפילו לא חתמה..

 עד כאן הציורים שקיבלו מקום של כבוד, מוסגרו ונתלו בבית הורי. עכשיו נעבור למסכנים שנשכחו:

הציור הבא נשען צמוד לקנבס אחר במשך שנים. כשהפרדנו ביניהם הצבע התפורר - אכן מראות קשים..

בציור הבא, מסגרת העץ התעקמה וכך גם הקנווס
ואחרון חביב, הפייבוריט שלי ואז ומתמיד . לא יודעת למה.. יתר בני המשפחה לא מתלהבים מהציור הזה כלל. הוא על קנווס קטן יותר שלדעתי הופך את הציור ליותר אינטימי..
ורד

יום שישי, 10 בספטמבר 2010

תיק דו צדדי ושמיכה לבובה

זוכרים את האתר עם ההדרכה לקופסת גפרורים? אז יש שם הדרכה מאוד פשוטה לתיק דו צדדי.
בהתחלה המטרה היתה להכין את התיק לעצמי, אבל כשאני מכינה משהו בפעם הראשונה, אני נוהגת ללכת לפי המידות בהדרכה ובפעמים הבאות להתאים לצרכים שלי. מידות התיק הן 21.5 x46 ס"מ כפי שרשום באתר.
במקום ידיות מחבלים תפרתי ידיות מאותם הבדים באורך 50 ס"מ וברוחב 10 ס"מ כל ידית וכך יצא תיק ממש קטן וחמוד.
ניסיתי לחשוב מה לעשות עם תיק כל כך קטן ואז נזכרתי שאמא שלי ביקשה שמיכה לעגלה של הבובה בשביל אחיינית שלי ונשארה לי חתיכת בד קטנה משני הצבעים אז כבר הכנתי שמיכה תואמת ונתתי לאחיינית המקסימה שלי.
נשארו לי שאריות ממש קטנות של בד אז הכנתי שני עיגולים בגדלים שונים ויצרתי מעין פרח עם כפתור במרכז.
את דוגמנות הידיים עושה האחיין הבכור שלי 3>

ורד

יום חמישי, 5 באוגוסט 2010

עוגה בעציץ

תחילה, אני רוצה לציין - אני לא חובבת בישולים. אני לא נוהגת לבשל או לאפות - בודאי שלא דברים מסובכים.
רשומה זו לא מכילה מתכון!! רשומה זו מכילה המלצה לפעילות עם ילדים או סתם הגשה מגניבה של עוגה (אולי לט"ו בשבט..)
אחרי כל ההתנצלויות וההקדמות אפשר להתחיל.
מדובר ברעיון שראיתי באחת התכניות של מרתה סטיוארט, ניסיתי פעם אחת ומאז אחותי מנצלת את הפעילות בימי הולדת של הבנות שלה (עם שינוי קל שיצוין בהמשך).
קונים עציצי טרה קוטה במשתלות בכל קוטר שתבחרו - מומלץ קוטר קטן כי מדובר במנה אישית.
שוטפים את העציצים עם מים וסבון וליתר בטחון, שמים את העציצים בקערה גדולה עם מים רותחים כדי לחטא אותם.
אחרי כן, מוציאים את העציצים וממתינים לייבוש.
גוזרים נייר אפייה בקוטר בסיס העציץ ומניחים בתוך כל העציצים. (מן הסתם יש בעציצים חור בבסיס ונייר האפייה מונע נזילות..).
מומלץ למרוח מעט חמאה / שמן / קקאו על דפנות העציץ ועל נייר האפייה כדי למנוע הדבקות של העוגה.
מכינים כל עוגת שוקולד מועדפת ואת הבלילה שופכים לעציצים ומכניסים לתנור.
שימו !!
עוגה בתנור נוטה לתפוח. לא למלא את העציצים עד הסוף כי יש עוד תוספות מעל העוגה. מספיק עד מעל הקו שבו העציץ מתרחב. בכל מקרה, זה נראה יותר אמיתי אם העוגה לא חורגת מגבולות העציץ - עדיף פחות מאשר יותר.
אחרי שהעוגה נאפתה והעציצים התקררו, מורחים שוקולד נוטלה על ראש כל עציץ. לוקחים עוגיות אוריו בלי המילוי הלבן, מפוררים אותן ושמים בקערה. טובלים את ראש העציץ בשברי העוגיות.
העוגיות נדבקות לנוטלה והעציץ נראה מכוסה באדמה.

קונים שוקולדים בצורת אבנים (ניתן להשיג בחנויות שף, למרות שמצאתי אותם גם בחלק מהסופרים) ומפזרים על האוריו.
לוקחים גבעול של צמח תבלין (אני בחרתי בנענע) ו"שותלים" אותו בעציץ.


ניתן לקנות במשתלות גם בסיס למספר עציצים ולפזר בו את אבני השוקולד.


 השדרוג של אחותי:
גבעול נענע לא נראה אטרקטיבי במיוחד בעיני ילדים קטנים.
בימי הולדת של האחייניות שלי אחותי מכינה מראש את העוגות בעציצים, מביאה לבנות סוכריות גומי אותן הן שמות על שיפודים.
כל ילדה מקבלת עציץ, הן מורחות את הנוטלה, שוברות וטובלות את האוריו, מוסיפות אבני שוקולד ותוקעות את השיפודים שהכינו בעציץ.
בסוף יום ההולדת כל ילדה לוקחת את העציץ שהכינה להשוויץ בבית.
ורד




יום שלישי, 27 ביולי 2010

מגירות מקופסאות גפרורים

הפעם הרשומה קצרה.
במהלך שיטוטים ברשת הגעתי לאתר מדהים באנגלית עם הדרכות ברורות ותמונות לכל שלב.
החלטתי לנסות להכין את קופסאות הגפרורים. נראה פשוט ויפה.
ולהלן התוצאות:


 ומהצד האחורי:

מסתבר שלוקח מעט מאוד זמן להכין את המגירות.
לאחר התלבטות ארוכה בנוגע לשימוש בתאים הקטנים של הקופסה, החלטתי לאחסן בה את הציוד הדוקר של התפירה:
מגירה 1: מחטים.
מגירה 2:סיכות קטנות.
מגירה 3: סיכות ביטחון קטנטנות.

ורד


שרשרת סרוגה במסרגה אחת

מיומנות זו לא הסכמתי ללמוד ודאגתי לדחות אותה למשך חצי שנה.
הייתי בטוחה שמדובר בתהליך כל-כך מסובך שלא אוכל להבין אותו.
טעיתי!! בגדול!!
הכנתי את השרשרת תוך רבע שעה ויש לה צבעים נהדרים לקיץ.
אז איך עושים את זה?
קונים חרוזים עם חור - אני קניתי שקית גדולה של חרוזי פלסטיק שקופים, לא עגולים, בצבעים כחול, ורוד וירוק שמשתלבים עם שמלה פרחונית שקניתי באותם צבעים.
קונים חוט בצבע מועדף בחנות תכשיטים (חנות הצמר הקבועה שלי לא מחזיקה בחוטים כאלה..).
על הגליל עצמו משחילים את כל החרוזים הרצויים לפי סדר הופעתם.
שימו !
לא חותכים את החוט מראש כמו שכאשר אנחנו סורגות אנחנו לא חותכות את החוט מראש (אחרת זה לא נקרא סריגה אלא מקרמה ).
אני השחלתי לפי סדר מסוים כי יש לי הפרעה קטנה ואני לא יכולה פשוט ללקט את החרוזים ולהשחילם באופן אקראי על החוט. הסדר שלי הוא כחול - ורוד - ירוק - ורוד - 2 כחול - 2 ורוד - 2 ירוק - ורוד - 3 כחול - 3 ורוד - 3 ירוק - ורוד וחוזר חלילה.
רווח בין חרוזים:
5 עיני שרשרת, מעבירים חרוז כחול + עין שרשרת לאחיזה, 2 עיני שרשרת, מעבירים חרוז ורוד + עין שרשרת לאחיזה, 2 עיני שרשרת, מעבירים חרוז ירוק + עין שרשרת לאחיזה, 5 עיני שרשרת, מעבירים חרוז ורוד + עין שרשרת לאחיזה, 5 עיני שרשרת מעבירים, 2 חרוזים כחולים + עין שרשרת לאחיזה, 2 עיני שרשרת... אני חושבת שהבנתם את הרעיון.
בקצה השרשרת לא שמתי סוגר. עשיתי שרשרת אחת ארוכה וכשסיימתי, סגרתי בעין שטוחה בין הקצוות.
אני הולכת איתה מלופפת ואוהבת אותה מאוד.
מבחינתי, המחמאה הכי גדולה שקיבלתי עליה היתה מחברה שיודעת שיש לי בעיה עם חוסר סדר וסימטריה. היא הסתכלה על השרשרת, חייכה ואמרה שהיא גאה בי שהצלחתי להשחיל את החרוזים באופן אקראי. חייכתי חזרה והסברתי לה שגם הפעם הם מסודרים, אבל תודה בכל מקרה.
ורד

יום רביעי, 14 ביולי 2010

שמיכות תפורות לתאומים

ברשומה הקודמת ציינתי שתפרתי שתי שמיכות לחברה בהיריון עם תאומים - בן ובת.
כשהחלטתי שאני רוצה להתחיל לתפור, קיבלתי מתנה מההורים של בעלי,  מכונת תפירה ישנה של זינגר כח-ד-ש-ה עם החוברת המקורית.
ההתרגשות היתה גדולה אבל כל פריט שניסיתי לתפור יצא עם תפר חלש - במקרה הטוב ועם חוטים משתלשלים מכל הכיוונים במקרה הרע. בסופו של דבר, מסתבר שהמכונה נזקקה לתיקון קטן אך הנזק (הנפשי) נעשה ומאז חששתי לגעת בה.
ואז באה יעל, חברה קרובה, בעלת ותק בתפירה שכבר תפרה שמיכות לכל החברות ההריוניות שלה.
יעל עשתה לי שטיפת מוח: "את מסוגלת", "קטן עלייך" וקנתה אותי ב"אני אעזור לך". אז האמנתי לה - וטוב שכך!!
השמיכות מורכבות מכותנה בצד אחד ופליז בצד השני עם שוליים מסרט סאטן ותפרים שיוצרים צורה של משבצות גדולות לכל אורכה.
לקחתי את המידות הרצויות.
גזרתי אפליקציות מהכותנה לשמיכות - כוכב לשמיכה הכחולה, לב לשמיכה הורודה.
תפרתי את האפליקציה על הפליז בתפר זיג-זג:
הצמדתי את הפליז לכותנה - שמאל לשמאל כי התפרים נסתרים תחת הסאטן.
השתמשתי בסרגל זווית 45 מעלות כדי לסמן את התפרים האלכסוניים בגיר ותפרתי בחוט לבן לכל אורכם.
קיפלתי את סרט הסאטן וגיהצתי (השוליים של הסרט היו יפים, אז לא יצרתי ממנו סרט אלכסון), הצמדתי לשוליים ותפרתי את הדפנות: חוט ורוד לסרט הורוד, חוט כחול לסרט הכחול.



נותרו לי שאריות צרות וארוכות מבד הכותנה אז יצרתי איתן צעצוע קטן, לתוכו הכנסתי מילוי רך ופעמון קטן.
כשסיימתי, חברתי טרם ילדה אז סרגתי גם שתי אפודות (עבודה של שעות בודדות..).
ואז, בשעה טובה, יצאו התאומים () ומסתבר שהשמיכות האלה משמשות אותה רבות וכך גם הצעצועים (הכי כיף לשמוע!!).
היה פחות קשה משחשבתי. המסקנות שלי מהחוויה:
1. יעל יודעת למה אני מסוגלת יותר טוב ממני.. 
2. להבא, כדי לקצר תהליכים, לא להשתמש בסרט סאטן, אלא לחתוך את חתיכת הכותנה גדול יותר מהפליז בכ-5 ס"מ לאורך ולרוחב ולתפור את הפליז במרכז של חתיכת הכותנה. לקפל את השוליים מהכותנה ל-2 ולתפור מסביב. אולי יצא פחות מרשים, אבל בוודאות יותר מהיר.
ורד