יום שני, 29 בנובמבר 2010

הרכבת אלבום עם תמונות ישנות

אני אוהבת לעבור על תמונות ישנות.
תמונות מהילדות ותמונות של ההורים שלי כשהיו בני גילנו.
לפני זמן מה, נתקלתי בשקית שמנה ובה כמות לא מבוטלת של תמונות בשחור-לבן של ההורים שלי (בעיקר אמא שלי והמשפחה שלה).
נהייתי עצובה בשביל התמונות הנטושות האלה שלא זוכות למקום של כבוד באלבום.
החלטתי לעשות מעשה. לקחתי את התמונות איתי הביתה והחלטתי לסדר אותן באלבום.
פשוט, לא? ואז חשבתי על זה, אם כבר התמונות בתפזורת, למה לא לנצל את המצב ולסרוק את כולן?
אז סרקתי את כל התמונות. זה משעמם כמעט כמו להקליד מתכונים.
מיינתי את התמונות לאלה שהיה עליהן רישום של תאריך ומיקום, אותן גם סידרתי בסדר כרונולוגי ובצד שמתי תמונות נטולות תאריך.
לנטולות התאריך ביצעתי עבודת בילוש וניסיתי לאתר תמונות עם תאריך בו האנשים קבועים, אותם בגדים ואותן תסרוקות. היתרון בסידור תמונות שהן ממש ישנות הוא שעד שמישהו מביא מצלמה - מצלמים המון באותו אירוע ולא מוציאים את המצלמה עד המאורע הבא. לכן היה די פשוט למצוא את התאריכים לרוב התמונות הנטולות.
תמונות עם הקדשה - רשמתי את ההקדשה באלבום ליד התמונה.
יש לציין שזה האלבום הראשון שאני מרכיבה. למדתי ממנו המון ואחרי שסיימתי אותו גיליתי בבלוגים אחרים עוד המון חומרים ושיטות לעיצוב אלבומים. אז יש עוד אלבום בקנה, מקווה שייצא יפה יותר (למרות שאני ממש שמחה על התוצר הנוכחי).






בסוף האלבום הדבקתי מעטפה עם דיסק המכיל את כל התמונות באלבום.
ורד

יום חמישי, 11 בנובמבר 2010

הפינה של לבי - תמונות לחדר ילדים בעשר דקות

הרשומה הבאה מיועדת לכל האנשים שאין להם כוח, זמן או כישרון להכנת תמונות בחדר ילדים.
לבי פשוט קנתה שישה קנבסים קטנים, צבעה כל אחד מהם בצבע אחר מצבעי גלידה והמתינה לייבוש.
קנתה את דמויות העץ (במקרה הזה הדמויות נרכשו לפני שנים רבות ב"שילב", אבל כל דמות אחרת תתאים) והדביקה על הקנבסים עם דבק חם. זהו!!

אנשי מקצוע טוענים שכאשר הילד ישן אסור שיהיה שקט מוחלט. ילדים צריכים להתרגל לישון עם רעש סביר כדי לא לשתק את יתר בני הבית ברגע שהלכו לישון.
לבי מצאה לזה פתרון פשוט ויפה.
באזור היצירה בכפר השעשועים היא קנתה שעון קטן עם מנגנון המיועד לצביעה עצמית. צבעה את השעון ואת המחוגים בצבעי הגלידה שיתאים לתמונות האחרות ו.. זהו!

השעון הזה מדהים בעיני, פשוט להכנה ובעל שאון חזק באופן מפתיע. וכמובן, משתלב בצורה מדהימה עם צבעי החדר.
בקרוב - יתר תמונות הקנבס באותו חדר (דורשות יותר עבודה).
ורד

יום שני, 25 באוקטובר 2010

ספר מתכונים דיגיטלי

מכירים את התחושה שפתאום יש לכם רעיון ממש טוב?
ואז אתם מחליטים להוציא אותו לפועל?
ואז אתם מגלים שקברתם את עצמכם בתוך ים של עבודה שאין לה סוף ואין לכם מושג איך לצאת מזה?
אז זה קרה לי לפני שנתיים. אני עדיין בטראומה..
לאמא שלי יש מחברת מתכונים וכמו לכל אמא, המחברת מרופטת, מתפוררת, מוכתמת, מלאה בגזרי עיתונים וחסרת כל סדר או הגיון בחלוקת הנושאים.
בכל פעם שהיא מחפשת מתכון, היא צריכה לעבור על כל המחברת כדי לאתר אותו.
אנחנו גדלנו, חלקנו הורים לילדים וכמובן שרצינו את המתכונים שלה, אבל גילינו שרוב המתכונים נמצאים אצלה בראש ולא במחברת והתחלנו לצבור פתקיות עם מתכונים שאינם מתועדים.
ואז הגיעה ההברקה . להקליד ולהדפיס את כל המתכונים של אמא - אלה שבמחברת ואלה שבראש, לסדר אותם לפי נושאים ולתת לה כמתנה ליום ההולדת / חג.
אז כשהיא ואבא שלי היו בחו"ל, העלמתי את המחברת, צילמתי אותה והחזרתי למקום.
עד כאן, הכל טוב ויפה.
אבל מסתבר שלהקליד מתכונים זה אחד הדברים המשעממים ביותר שאפשר לעשות ומסתבר שהמחברת הקטנה מכילה ה-מ-ו-ן מתכונים. ומסתבר שהמתכונים השווים באמת, לא רשומים בכלל במחברת..
שנתיים!!! שנתיים לקח לי להקליד את המתכונים - כמובן שהיו הפסקות של חודשים בהם לא יכולתי להסתכל על הקובץ הארור.
העבודה הסיזיפית הסתיימה, בסופו של דבר ואז התחלתי ליהנות.
הורדתי את התוכנה של לופה, בחרתי צבעים, הורדתי תמונות, סרקתי תמונות ישנות של אמא, של הילדים ושל הנכדים, בחרתי את התמונות בהן כולם מצולמים אוכלים, הוספתי ציטוטים של שירי ילדות שגדלנו עליהם הקשורים לאוכל ואמא היתה נוהגת לשיר, הוספתי תמונות של תכניות נוסטלגיות ותמונות של אוכל.
להלן דוגמית מהתוצאות:



הבאתי לה את התוצר בפסח האחרון, נראה שהיא מאוד התרגשה ואפילו השוויצה לחברים.
ואף על פי כן, כשהיא מחפשת מתכון היא הולכת למחברת הישנה והמרופטת שלה..
ורד

יום שלישי, 5 באוקטובר 2010

הפינה של לבי - ציורים ישנים

הרשומה הנוכחית (ועוד עתידיות) הנקראות "הפינה של לבי" יציגו דברים מדהימים שאחותי הבכורה עשתה.
קודם כל, אני רוצה לציין שלאחותי יש ידי זהב. כל דבר שהיא מחליטה לעשות יוצא מדהים והיא מסוג האנשים שלומדים טכניקות יצירה תוך שנייה וחצי.
החלק העצוב בסיפור הזה הוא שהיא החליטה לעבוד במשרה בטוחה עם הכנסה קבועה - היי טק ואין לה זמן להתעסק עם התחביבים שלה.אף על פי כן, עד היום היא עשתה ה-מ-ו-ן למרות שבשנים האחרונות זה מתבטא בעיצוב הבית שלה.
אין לי תמונות של כל התכשיטים שהיא הכינה וכבר אינם, אבל החלטתי להתחיל לתעד את כל הדברים שעדיין בנמצא ובהמשך אני אצלם הדרכות שלה.
אז הרשומה הזאת תכיל את כל הציורים שלבי ציירה שרובם יושבים בבוידם של אמא שלי. ארבעה מהם מוצגים לראווה בסלון. הייתי צריכה לנקות אותם מכל האבק אבל הנה הם - הציורים של לבי, בתקופה שעוד היה לה זמן פנוי:
נתחיל מהראשון שהיא אי פעם ציירה על קנבס:


 הציור הזה היה בקורס שלקחה עם דוגמנית בתור המודל

על הציור הבא היא אפילו לא חתמה..

 עד כאן הציורים שקיבלו מקום של כבוד, מוסגרו ונתלו בבית הורי. עכשיו נעבור למסכנים שנשכחו:

הציור הבא נשען צמוד לקנבס אחר במשך שנים. כשהפרדנו ביניהם הצבע התפורר - אכן מראות קשים..

בציור הבא, מסגרת העץ התעקמה וכך גם הקנווס
ואחרון חביב, הפייבוריט שלי ואז ומתמיד . לא יודעת למה.. יתר בני המשפחה לא מתלהבים מהציור הזה כלל. הוא על קנווס קטן יותר שלדעתי הופך את הציור ליותר אינטימי..
ורד

יום שישי, 10 בספטמבר 2010

תיק דו צדדי ושמיכה לבובה

זוכרים את האתר עם ההדרכה לקופסת גפרורים? אז יש שם הדרכה מאוד פשוטה לתיק דו צדדי.
בהתחלה המטרה היתה להכין את התיק לעצמי, אבל כשאני מכינה משהו בפעם הראשונה, אני נוהגת ללכת לפי המידות בהדרכה ובפעמים הבאות להתאים לצרכים שלי. מידות התיק הן 21.5 x46 ס"מ כפי שרשום באתר.
במקום ידיות מחבלים תפרתי ידיות מאותם הבדים באורך 50 ס"מ וברוחב 10 ס"מ כל ידית וכך יצא תיק ממש קטן וחמוד.
ניסיתי לחשוב מה לעשות עם תיק כל כך קטן ואז נזכרתי שאמא שלי ביקשה שמיכה לעגלה של הבובה בשביל אחיינית שלי ונשארה לי חתיכת בד קטנה משני הצבעים אז כבר הכנתי שמיכה תואמת ונתתי לאחיינית המקסימה שלי.
נשארו לי שאריות ממש קטנות של בד אז הכנתי שני עיגולים בגדלים שונים ויצרתי מעין פרח עם כפתור במרכז.
את דוגמנות הידיים עושה האחיין הבכור שלי 3>

ורד