ספר מתכונים דיגיטלי

מכירים את התחושה שפתאום יש לכם רעיון ממש טוב?

ואז אתם מחליטים להוציא אותו לפועל?

ואז אתם מגלים שקברתם את עצמכם בתוך ים של עבודה שאין לה סוף ואין לכם מושג איך לצאת מזה?

אז זה קרה לי לפני שנתיים. אני עדיין בטראומה..

לאמא שלי יש מחברת מתכונים וכמו לכל אמא, המחברת מרופטת, מתפוררת, מוכתמת, מלאה בגזרי עיתונים וחסרת כל סדר או הגיון בחלוקת הנושאים.

בכל פעם שהיא מחפשת מתכון, היא צריכה לעבור על כל המחברת כדי לאתר אותו.

אנחנו גדלנו, חלקנו הורים לילדים וכמובן שרצינו את המתכונים שלה, אבל גילינו שרוב המתכונים נמצאים אצלה בראש ולא במחברת והתחלנו לצבור פתקיות עם מתכונים שאינם מתועדים.

ואז הגיעה ההברקה . להקליד ולהדפיס את כל המתכונים של אמא - אלה שבמחברת ואלה שבראש, לסדר אותם לפי נושאים ולתת לה כמתנה ליום ההולדת / חג.

אז כשהיא ואבא שלי היו בחו"ל, העלמתי את המחברת, צילמתי אותה והחזרתי למקום.

עד כאן, הכל טוב ויפה.

אבל מסתבר שלהקליד מתכונים זה אחד הדברים המשעממים ביותר שאפשר לעשות ומסתבר שהמחברת הקטנה מכילה ה-מ-ו-ן מתכונים. ומסתבר שהמתכונים השווים באמת, לא רשומים בכלל במחברת..

שנתיים!!! שנתיים לקח לי להקליד את המתכונים - כמובן שהיו הפסקות של חודשים בהם לא יכולתי להסתכל על הקובץ הארור.

העבודה הסיזיפית הסתיימה, בסופו של דבר ואז התחלתי ליהנות.

הורדתי את התוכנה של לופה, בחרתי צבעים, הורדתי תמונות, סרקתי תמונות ישנות של אמא, של הילדים ושל הנכדים, בחרתי את התמונות בהן כולם מצולמים אוכלים, הוספתי ציטוטים של שירי ילדות שגדלנו עליהם הקשורים לאוכל ואמא היתה נוהגת לשיר, הוספתי תמונות של תכניות נוסטלגיות ותמונות של אוכל.

להלן דוגמית מהתוצאות:

הבאתי לה את התוצר בפסח האחרון, נראה שהיא מאוד התרגשה ואפילו השוויצה לחברים.

ואף על פי כן, כשהיא מחפשת מתכון היא הולכת למחברת הישנה והמרופטת שלה..

ורד

הפינה של לבי - ציורים ישנים

הרשומה הנוכחית (ועוד עתידיות) הנקראות "הפינה של לבי" יציגו דברים מדהימים שאחותי הבכורה עשתה.

קודם כל, אני רוצה לציין שלאחותי יש ידי זהב. כל דבר שהיא מחליטה לעשות יוצא מדהים והיא מסוג האנשים שלומדים טכניקות יצירה תוך שנייה וחצי.

החלק העצוב בסיפור הזה הוא שהיא החליטה לעבוד במשרה בטוחה עם הכנסה קבועה - היי טק ואין לה זמן להתעסק עם התחביבים שלה.אף על פי כן, עד היום היא עשתה ה-מ-ו-ן למרות שבשנים האחרונות זה מתבטא בעיצוב הבית שלה.

אין לי תמונות של כל התכשיטים שהיא הכינה וכבר אינם, אבל החלטתי להתחיל לתעד את כל הדברים שעדיין בנמצא ובהמשך אני אצלם הדרכות שלה.

אז הרשומה הזאת תכיל את כל הציורים שלבי ציירה שרובם יושבים בבוידם של אמא שלי. ארבעה מהם מוצגים לראווה בסלון. הייתי צריכה לנקות אותם מכל האבק אבל הנה הם - הציורים של לבי, בתקופה שעוד היה לה זמן פנוי:

נתחיל מהראשון שהיא אי פעם ציירה על קנבס:

 הציור הזה היה בקורס שלקחה עם דוגמנית בתור המודל

על הציור הבא היא אפילו לא חתמה..

 עד כאן הציורים שקיבלו מקום של כבוד, מוסגרו ונתלו בבית הורי. עכשיו נעבור למסכנים שנשכחו:

הציור הבא נשען צמוד לקנבס אחר במשך שנים. כשהפרדנו ביניהם הצבע התפורר - אכן מראות קשים..

בציור הבא, מסגרת העץ התעקמה וכך גם הקנווס

ואחרון חביב, הפייבוריט שלי ואז ומתמיד . לא יודעת למה.. יתר בני המשפחה לא מתלהבים מהציור הזה כלל. הוא על קנווס קטן יותר שלדעתי הופך את הציור ליותר אינטימי..

ורד

תיק דו צדדי ושמיכה לבובה

זוכרים את האתר עם ההדרכה לקופסת גפרורים? אז יש שם הדרכה מאוד פשוטה לתיק דו צדדי.

בהתחלה המטרה היתה להכין את התיק לעצמי, אבל כשאני מכינה משהו בפעם הראשונה, אני נוהגת ללכת לפי המידות בהדרכה ובפעמים הבאות להתאים לצרכים שלי. מידות התיק הן 21.5 x46 ס"מ כפי שרשום באתר.

במקום ידיות מחבלים תפרתי ידיות מאותם הבדים באורך 50 ס"מ וברוחב 10 ס"מ כל ידית וכך יצא תיק ממש קטן וחמוד.

ניסיתי לחשוב מה לעשות עם תיק כל כך קטן ואז נזכרתי שאמא שלי ביקשה שמיכה לעגלה של הבובה בשביל אחיינית שלי ונשארה לי חתיכת בד קטנה משני הצבעים אז כבר הכנתי שמיכה תואמת ונתתי לאחיינית המקסימה שלי.

נשארו לי שאריות ממש קטנות של בד אז הכנתי שני עיגולים בגדלים שונים ויצרתי מעין פרח עם כפתור במרכז.

את דוגמנות הידיים עושה האחיין הבכור שלי 3>

ורד

עוגה בעציץ

תחילה, אני רוצה לציין - אני לא חובבת בישולים. אני לא נוהגת לבשל או לאפות - בודאי שלא דברים מסובכים.

רשומה זו לא מכילה מתכון!! רשומה זו מכילה המלצה לפעילות עם ילדים או סתם הגשה מגניבה של עוגה (אולי לט"ו בשבט..)

אחרי כל ההתנצלויות וההקדמות אפשר להתחיל.

מדובר ברעיון שראיתי באחת התכניות של מרתה סטיוארט, ניסיתי פעם אחת ומאז אחותי מנצלת את הפעילות בימי הולדת של הבנות שלה (עם שינוי קל שיצוין בהמשך).

קונים עציצי טרה קוטה במשתלות בכל קוטר שתבחרו - מומלץ קוטר קטן כי מדובר במנה אישית.

שוטפים את העציצים עם מים וסבון וליתר בטחון, שמים את העציצים בקערה גדולה עם מים רותחים כדי לחטא אותם.

אחרי כן, מוציאים את העציצים וממתינים לייבוש.

גוזרים נייר אפייה בקוטר בסיס העציץ ומניחים בתוך כל העציצים. (מן הסתם יש בעציצים חור בבסיס ונייר האפייה מונע נזילות..).

מומלץ למרוח מעט חמאה / שמן / קקאו על דפנות העציץ ועל נייר האפייה כדי למנוע הדבקות של העוגה.

מכינים כל עוגת שוקולד מועדפת ואת הבלילה שופכים לעציצים ומכניסים לתנור.

שימו !!

עוגה בתנור נוטה לתפוח. לא למלא את העציצים עד הסוף כי יש עוד תוספות מעל העוגה. מספיק עד מעל הקו שבו העציץ מתרחב. בכל מקרה, זה נראה יותר אמיתי אם העוגה לא חורגת מגבולות העציץ - עדיף פחות מאשר יותר.

אחרי שהעוגה נאפתה והעציצים התקררו, מורחים שוקולד נוטלה על ראש כל עציץ. לוקחים עוגיות אוריו בלי המילוי הלבן, מפוררים אותן ושמים בקערה. טובלים את ראש העציץ בשברי העוגיות.

העוגיות נדבקות לנוטלה והעציץ נראה מכוסה באדמה.

קונים שוקולדים בצורת אבנים (ניתן להשיג בחנויות שף, למרות שמצאתי אותם גם בחלק מהסופרים) ומפזרים על האוריו.

לוקחים גבעול של צמח תבלין (אני בחרתי בנענע) ו"שותלים" אותו בעציץ.

ניתן לקנות במשתלות גם בסיס למספר עציצים ולפזר בו את אבני השוקולד.

 השדרוג של אחותי:

גבעול נענע לא נראה אטרקטיבי במיוחד בעיני ילדים קטנים.

בימי הולדת של האחייניות שלי אחותי מכינה מראש את העוגות בעציצים, מביאה לבנות סוכריות גומי אותן הן שמות על שיפודים.

כל ילדה מקבלת עציץ, הן מורחות את הנוטלה, שוברות וטובלות את האוריו, מוסיפות אבני שוקולד ותוקעות את השיפודים שהכינו בעציץ.

בסוף יום ההולדת כל ילדה לוקחת את העציץ שהכינה להשוויץ בבית.

ורד

מגירות מקופסאות גפרורים

הפעם הרשומה קצרה.

במהלך שיטוטים ברשת הגעתי לאתר מדהים באנגלית עם הדרכות ברורות ותמונות לכל שלב.

החלטתי לנסות להכין את קופסאות הגפרורים. נראה פשוט ויפה.

ולהלן התוצאות:

 ומהצד האחורי:

מסתבר שלוקח מעט מאוד זמן להכין את המגירות.
לאחר התלבטות ארוכה בנוגע לשימוש בתאים הקטנים של הקופסה, החלטתי לאחסן בה את הציוד הדוקר של התפירה:
מגירה 1: מחטים.
מגירה 2:סיכות קטנות.
מגירה 3: סיכות ביטחון קטנטנות.

ורד